מחוברים

מאז השבעה באוקטובר הפכו הסטיקרים לחלק בלתי נפרד מהמרחב הציבורי.

על קירות, פנסי רחוב, חלונות ומכוניות נצמדים אלפי שמות, פנים ומשפטים.

זיכרונות אישיים שהפכו לשכבה חזותית של זיכרון קולקטיבי.

השנה, היוו הסטיקרים את ההשראה לקונספט האומנותי של אח שלי בלב.

בחרנו לתמצת זיכרון של אח או אחות - לסטיקר אופטימי.

נקודת המוצא שלנו היתה תמונה של קיר סטיקרים ברכבת, אבל הבנו שאנחנו לא רוצים לייצר סטיקרים שמעוררים אסוציאציה של הנצחה מסורתית עצובה, אלא לשמר את האופטימיות והחיוּת שאבדו. אותם רצינו להחזיר.

התייחסנו לכל סטיקר כאל יצירה בפני עצמה: ביקשנו מכל אח ואחות למלא שאלון שכתבנו בסטודיו ובו ביקשנו מהם לשתף אותנו בבדיחה פרטית, מסורת משפחתית, משפט מוכר, תחביב או מקום אהוב, הרגל משותף או זיכרון שמעלה חיוך.

את הרגע הזה, ששווה להיצמד אליו ולשמור קרוב, הפכנו לסטיקר.

הבחירה בסטיקר כמדיום אמנותי ממשיכה את פעולת החיבור. הסטיקר יוצא מגבולות התערוכה, נצמד לחפצים יומיומיים, נע במרחב ועובר מאדם לאדם.

כך, זיכרון שהיה פרטי הופך לחלק מסיפור משותף, והאור הטמון בו ממשיך להתפשט.

הקונספט האומנותי ׳מחוברים׳ קיבל את משמעותו הרחבה מתוך חיבורים מגוונים: החיבור שבין האחים, החיבור הפיזי של הסטיקרים אל המרחב שסביבנו, והחיבור המתמשך אל מי שאינם עוד איתנו בגופם אך חלק מהם ממשיך לנוע איתנו הלאה.