שאלתם את עצמכם (או אותנו): למה עיצבתם ככה את הבינה הצהובה?
אז הנה התשובה
האתגר
במקרה שלנו, האתגר היה כפול.
מצד אחד, היינו צריכים להסביר ולהמחיש מהי בינה מלאכותית - מושג אמורפי לחלוטין, שאין לו צורה ברורה או ייצוג פיזי.
מצד שני, היינו צריכים לעשות זאת עבור קהל רחב ומגוון מאוד: מילדי גן ועד מנהלי בתי ספר.
ולא פחות חשוב, היה כאן גם שיקול ערכי.
בחרנו במודע שלא ליצור רובוט חביב או דמות שאפשר להתחבר אליה רגשית. רצינו להעביר שבינה מלאכותית היא טכנולוגיה.
לא צריך לאהוב אותה.
לא צריך לפחד ממנה.
צריך להבין אותה.
להכיר את היכולות שלה, את ההזדמנויות שהיא יוצרת ואת הסיכונים שהיא מביאה איתה.
*התחלנו עם בינה צהובה אבל… גם הבינה התרחבה והיום היא יכולה להופיע בכל צבע וחומר
הפתרון
הפתרון היה ליצור דמות תלת־ממדית אמורפית שמשנה צורה ללא הפסקה.
הרעיון היה פשוט: לבינה מלאכותית אין צורה אחת קבועה, משום שאין לה זהות משל עצמה.
התוכן, ההנחיות והכוונות שאנחנו מכניסים לתוכה הם אלו שמעצבים את התוצאה שהיא מפיקה.
עבור הגילאים הצעירים יותר פיתחנו גם עולם של דמויות מאוירות, שמקיימות אינטראקציה עם בועת הבינה המלאכותית.
הדמויות עזרו להנגיש את הרעיון ולהפוך אותו לידידותי יותר, מבלי לשנות את המסר המרכזי:
בינה מלאכותית אינה ישות עצמאית.
היא מערכת שמקבלת את צורתה מתוך הקלט האנושי.
תגובות